| Chapter 12 |
1 | וזכר את־בוראיך
בימי בחורתיך עד
אשר לא־יבאו ימי
הרעה והגיעו שנים
אשר תאמר אין־לי
בהם חפץ׃
|
|
2 | עד אשר לא־תחשך
השמש והאור והירח
והכוכבים ושבו
העבים אחר הגשם׃
|
|
3 | ביום שיזעו שמרי
הבית והתעותו אנשי
החיל ובטלו הטחנות
כי מעטו וחשכו
הראות בארבות׃
|
|
4 | וסגרו דלתים בשוק
בשפל קול הטחנה
ויקום לקול הצפור
וישחו כל־ בנות
השיר׃
|
|
5 | גם מגבה יראו
וחתחתים בדרך
וינאץ השקד ויסתבל
החגב ותפר האביונה
כי־הלך האדם
אל־בית עולמו
וסבבו בשוק
הספדים׃
|
|
6 | עד אשר לא־ירחק
חבל הכסף ותרץ גלת
הזהב ותשבר כד
על־המבוע ונרץ
הגלגל אל־הבור׃
|
|
7 | וישב העפר על־הארץ
כשהיה והרוח תשוב
אל־האלהים אשר
נתנה׃
|
|
8 | הבל הבלים אמר
הקוהלת הכל הבל׃
|
|
9 | ויתר שהיה קהלת
חכם עוד למד־דעת
את־העם ואזן וחקר
תקן משלים הרבה׃
|
|
10 | בקש קהלת למצא
דברי־חפץ וכתוב
ישר דברי אמת׃
|
|
11 | דברי חכמים
כדרבנות וכמשמרות
נטועים בעלי אספות
נתנו מרעה אחד׃
|
|
12 | ויתר מהמה בני
הזהר עשות ספרים
הרבה אין קץ ולהג
הרבה יגעת בשר׃
|
|
13 | סוף דבר הכל נשמע
את־האלהים ירא
ואת־מצותיו שמור
כי־זה כל־ האדם׃
|
|
14 | כי את־כל־מעשה
האלהים יבא במשפט
על כל־נעלם אם־טוב
ואם־רע׃
|
|